כי בטוח שכחנו משהו, לא קורה יום שאני לא שוכח משהו, אז בשבעים אלף שנות תרבות בטוח שנישכחו כמה דברים בדרך. אז יש לנו עוד מעט צלחות מעופפות ורובי לייזר, יש לנו טיימליין וסמארטפון, אך אפשר לקחת שנייה ולפשפש בכיסים שלנו ולראות איזה מפתחות שכחנו? אני יודע שאני שכחתי מספר מפתחות בכל מני מקומות מפוקפקים.
הפייסבוק מאוד ממכר, זו תופעה יותר ממכרת מה"תבלין", ומי ששולט בפייסבוק שולט באיך שאנחנו מפרשים את החיים שלנו. החיים שלנו הם פלקט של אירועים שצריכים לערוב לעין של 254 חברינו בפייסבוק? מעולה, אז נשים תמונות משעשעות, ונלווה אותם בכמה משפטים קצרים וקליטים, שיסבירו עד כמה אנחנו כדאיים ליקום הזה.
זו מלחמה שכבר ברור כשמש מי עם ידו על העליונה. כל אימת שניתנה לבני האדם טכנולוגיה אשר לכאורה גורמת לחייהם להיות למראית עין נוחים יותר, בני האדם ינהרו אליה. זה בערך כמו להניח מספוא לעדר כבשים בכניסה לבית המטבחיים, התוצאה ידועה. אבל היכולות העתיקות לא נעלמות כהוא זה. להרמן הסה הייתה מחשבה מרגיעה, שגם אם כל האנושות תבוא לכיליון (או תביא עצמה לידי כיליון), מספיק במספר זעום של ספרים (שהוא מציין חלק מהם) בשביל לשחזר מחדש את כל גדולתה ואיוולותיה של האנושות. היכולת לדבר עם אדם אחד, לא לברוח ממנו לאינטרנט, לפתוח שיח של אני-אתה, לגלות באמת את הסיפור שלנו ולא להתייחס אליו כמוצר מדף, אחד מבין מיליוני טיימליינים, יכולות אלו ישרדו, רק כמו תמיד לא במיינסטרים.
